מדוע אנו עוברים לשימוש בחימום באמצעות קרינת אינפרא-אדום ליישור השבבים
בשנים האחרונות יש דחף גדול להשתמש בחימום באמצעות קרינת אינפרא-אדום. זה הגיוני – למה להשתמש בחומרים כימיים מסוכנים או ליצור פגיעה בסביבה, כשאין צורך בכך?
האופן בו פועלת קרינת אינפרא-אדום הוא חכם מאוד. במקום לחמם חדר אפייה ענקי ולבזבז אנרגיה על הקירות והאוויר, היא משתמשת בגלי אלקטרומגנטיים כדי לחמם את פני השבב ישירות. זה יעיל מאוד.
הצד “הירוק” של תהליך הייבוש
אם כבר השתמשתם בשיטות ייבוש מסורתיות, אתם יודעים איך זה עובד: אוויר חם נשלח לכל מקום. זו בזבוז של אנרגיה.
קרינת אינפרא-אדום היא שיטה שונה לחלוטין. היא משתמשת בקרינה בעלת גלים קצרים שחודרת ישירות לשכבת הציפוי שעל השבב. התוצאה? השבב מגיע לטמפרטורה הרצויה הרבה יותר מהר. בנוסף, מכיוון שאין צורך בגזי בעירה או בקטליזטורים המבוססים על עופרת, זו שיטה “ידידותית לסביבה”, כפי שדורשים כיום מפעלי הייצור העולמיים.
האתגרים שצריך להתמודד איתם: מרחק וחום
כאן נמצא האתגר האמיתי. המרחק בין נורת האינפרא-אדום לבין השבב הוא קריטי. אם הנורה קרובה מדי, ייווצרו אזורים חמים מדי על השבב; אם היא רחוקה מדי, התהליך יהיה איטי יותר ותפסידו כסף. אנו משקיעים הרבה זמן בכיול הנורה, כדי שהיא תפעל באופן אופטימלי.
כמו כן, צריך להיות זהירים לגבי עוצמת החום. נורות הקוורץ בעלות עוצמת חום גבוהה, אך הן יוצרות עומס גדול על מערכת הקירור. אם מערכת הקירור לא מסוגלת לעמוד בעומס, הרכיבים האלקטרוניים עלולים להיפגע, ואז יהיה לכם בעיה אמיתית.
המציאות
קרינת אינפרא-אדום היא שיטה טובה, אך היא אינה קסם. האתגר הגדול ביותר הוא האחידות בחימום. מכיוון שקרינת אינפרא-אדום נעה בקו ישר, כל צל קטן או נורה שאינה ממוקמת במקום הנכון יגרמו לחימום לא אחיד. כדי לפתור בעיה זו, יש צורך במערכת בקרה מדויקת, כדי שהשבב יישאר שטוח לחלוטין.
אני תמיד ממליץ להשתמש במערכת בקרה PID. היא שומרת על יציבות הטמפרטורה ומונעת ממנה לעלות מעבר לרמה הרצויה, בדיוק בשלב הסופי של התהליך.